כמה GB צריך לבריטניה? מדריך לפי פרופיל נסיעה

אם כבר החלטתם שאתם לוקחים נתונים ורק צריך להחליט על גודל החבילה, המדריך הזה עוסק בדיוק בזה: כמה ג׳יגה־בייט באמת צריך לבריטניה – לפי איך שאתם מטיילים ולכמה ימים אתם נשארים. בלי תיאוריה: מספרים, פרופילים והאזהרה שכמעט אף אחד לא נותן לכם לפני הטיסה ללונדון.

המספר, בלי עגולים

לבריחה של 5 ימים בלונדון, לרוב האנשים מספיק 3 ג׳יגה־בייט. ל-10 ימים בטיול ברחבי המדינה – 5 ג׳יגה־בייט. אם אתם עובדים מהנייד או משתפים חיבור עם המשפחה, תעלו ל-10 ג׳יגה־בייט. פחות מ-15% מהנוסעים צריכים יותר מזה.

זו התשובה הקצרה, וזו שאני נותן כשמישהו שואל אותי בוואטסאפ מהשדה. בריטניה היא בעצם אחד היעדים שבהם צורכים הכי פחות נתונים: יש Wi-Fi סביר כמעט בכל מקום שאפשר להתיישב, התחבורה משולמת ב-Contactless (שלא צורך נתונים), וחלק ניכר מהיום עובר בתוך מוזיאונים, פאבים או הרכבת התחתית.

הטעות הקלאסית היא דווקא בכיוון ההפוך. הרבה אנשים קונים 20 ג׳יגה־בייט לשבוע "רק למקרה", חוזרים הביתה עם 16 ג׳יגה־בייט שלא נגעו בהם – ולא מקבלים אותם בחזרה. חבילות נתונים פגות תוקף: לשלם יותר מדי זה לא השקעה, זה כסף מבוזבז. והטעות ההפוכה – להיגמר ביום השני – נפתרת בשתי דקות עם טעינה מחדש, אז הסיכון לא סימטרי.

הקריטריון שלי: חשבו על 500-700 MB ליום לתייר ממוצע ועגלו למעלה לחבילה הבאה. אם אתם מחוץ לממוצע (מצלמים וידאו, מעלים לענן, עושים שיחות וידאו ארוכות), הכפילו בשניים. בחלקים הבאים אני מפרק מאיפה מגיעים המספרים האלה כדי שלא תאמינו להם רק בגלל שאני אומר.

אזהרת ברקזיט: התוכנית המקומית שלכם עשויה לכלול את בריטניה… או לא

זו הבלבול מספר אחת של הנוסע, ואני נתקל בו כל שבוע: מאז הברקזיט, בריטניה כבר לא חלק מהנדידה המוסדרת של האיחוד האירופי. התקנה האירופית שמאפשרת לכם להשתמש בג'יגה שלכם בצרפת או באיטליה בלי לשלם תוספת הפסיקה לכסות את השטח הבריטי. נקודה.

עכשיו בא הניואנס החשוב: כמה ספקים מקומיים עדיין כוללים את בריטניה ב"אזור אירופה" שלהם כמדיניות מסחרית עצמאית, לא בגלל שהחוק מחייב אותם. ומכיוון שזו החלטה שלהם, כל אחד עושה מה שבא לו ויכול לשנות את זה מתי שבא לו. נכון למועד כתיבת המדריך הזה, התמונה בערך ככה:

• Movistar שומרת על בריטניה בתוך Zone 1 שלה, עם תקרת ג'יגה בנדידה נמוכה מזו של התוכנית המקומית שלכם.
• Vodafone כיסתה את זה עד כה באמצעות מבצעים עם תאריך תפוגה, שצריך לחדש או לבדוק תוכנית אחר תוכנית.
• Orange הוציאה אותה מהאזור האירופי והכניסה אותה לאזור נפרד עם חבילות בתשלום יומי או שבועי.
• הOMV (Digi, Pepephone, Finetwork, Lowi…) כל אחד הולך בדרך משלו וחלקם לא כוללים את זה.

הדרך היחידה לצאת מהספק היא להיכנס לאזור הלקוח שלכם או להתקשר לספק שלכם לפני הטיסה ולשאול בדיוק: "האם בריטניה נמצאת באזור הכלול שלי ועם כמה GB?". מה שעמית לעבודה סיפר לכם שקרה לו בשנה שעברה לא שווה: כנראה שיש לו תוכנית אחרת. ואם התשובה היא שזה לא כלול, אתם כבר יודעים למה קיימות החלופות שאני מסביר במדריך שלי לאינטרנט בבריטניה, שבו אני משווה כל אפשרות עם המחירים והאותיות הקטנות.

כמה כל פעילות צורכת, ב-MB אמיתיים

לפני שבוחרים חבילה, כדאי לדעת מה באמת אוכל לכם את הנתונים. ההפתעה הנפוצה היא שמפות כמעט לא צורכות והווידאו גומר הכל. אלה המספרים שאני עובד איתם, מעוגלים כלפי מעלה כדי שיהיה לכם מרווח בחישוב:

שימו לב לדפוס: כל מה שקשור לטקסט, מפות והודעות זה גרוטאות; כל מה שקשור לווידאו מקפיץ את המונה. אם מעניין אתכם הפירוט אפליקציה אחרי אפליקציה, אני מפרט את זה במאמר שלי על סטטיסטיקות שימוש בנתונים לפי פעילות. המסקנה המעשית היא שהצריכה שלכם בבריטניה תהיה תלויה כמעט לגמרי בכמה גלילה וכמה וידאו אתם עושים, לא בכמה קילומטרים אתם נוסעים.

למה בבריטניה תוציאו פחות ממה שאתם חושבים

יש יעדים שבהם הנייד לא נח לרגע. בריטניה לא אחד מהם, ויש לכך שלוש סיבות קונקרטיות.

הראשונה היא ה-Wi-Fi. בלונדון, ובכלל בכל הערים הבריטיות, Wi-Fi חינמי נמצא בכל מקום: פאבים, רשתות בתי קפה, מוזיאונים (שגם לרוב חינמיים), ספריות ציבוריות, מלונות, קניונים וחלק ניכר מתחנות הרכבת התחתית והרכבת, שם בדרך כלל מספיק להירשם פעם אחת. יום שבו אתם אוכלים ארוחת בוקר בבית קפה, צוהריים בפאב ומבקרים בשני מוזיאונים הוא יום שבו חצי מהצריכה שלכם נספגת ברשת של מישהו אחר.

השנייה היא השפה. נשמע טיפשי, אבל זה משנה מאוד את המספר. ביפן, תאילנד או יוון אתם מבלים את הטיול עם מצלמת המתרגם פתוחה מכוונת לתפריטים ושלטים, וזה צורך. בבריטניה אתם לא מתרגמים כלום: אתם קוראים את השלטים וזהו. אתם חוסכים מאות מגה-בייט והרבה סוללה.

השלישית היא תשלום ללא מגע. בתחבורה בלונדון אתם מעבירים את הכרטיס או הנייד על הקורא וזהו: Apple Pay ו-Google Pay עובדים גם כשאין לכם קליטה באותו רגע, כי האימות לא צריך אינטרנט במחסום. אין צורך לקנות כרטיסים דרך אפליקציה או לטעון קודי QR.

תסכמו הכל ותקבלו יעד זול בנתונים. לכן מעצבן אותי לראות אנשים קונים חבילות של 20 GB לשבוע: בבריטניה זה, כמעט תמיד, לשלם על ג'יגה שיישארו ללא שימוש.

…ולמה לונדון גורמת לכם לצרוך יותר

אחרי שאמרנו את כל זה, ללונדון יש ייחודיות שדוחפת לכיוון ההפוך: זו עיר שמטיילים בה עם הנייד ביד. זו לא בירה של "יוצאים מהמלון והולכים עד הכיכר המרכזית". זו עיר ענקית שבה כל מסלול מחליטים על המסך.

Citymapper או Google Maps פתוחים כדי לדעת איזו קו לקחת, באיזו יציאה של הרכבת התחתית לצאת והאם האוטובוס 24 מגיע לפני ה-Northern line. בדיקות לוחות זמנים, התראות על שביתות או סגירות של קווים, כרטיסים שמורים בנייד, הזמנות במסעדה, מפת המוזיאון. ביום בלונדון אתם פותחים את הנייד ארבעים פעמים, למרות שכל פעם זה מעט מגה-בייט.

ואז יש את הרכבת התחתית. במשך שנים ה-Tube היה חור שחור בלי קליטה, מה שבאופן פרדוקסלי חסך נתונים. זה משתנה: בסביבות 60% מהתחנות התת-קרקעיות יש כבר 4G ו-5G ברציפים ובמסדרונות, הקווים המרכזיים ביותר יש קליטה גם בתוך המנהרות, והקו אליזבת' מכוסה מקצה לקצה. TfL עובדים על השלמת הרשת. תרגום מעשי: עכשיו כן אפשר לגלול באינסטגרם בין תחנה לתחנה, ושם באמת הולכת הצריכה.

העצה שלי ללונדון: תקצבו קצת יותר מאשר לשאר המדינה, בסדר גודל של 700 MB ליום אם אתם מאלה שמסתכלים על הנייד בקרון, ותהיו מודעים לכך שהרכבת התחתית המחוברת היא בדיוק המקום שבו הכי קל לג'יגה לברוח לכם.

טבלת האב: ג׳יגה לפי פרופיל ולפי ימים

זו הטבלה שאני מראה לכל מי ששואל. חפשו את הפרופיל שלכם, תצליבו עם ימי הנסיעה – וזה המספר שלכם. היא מחושבת עבור טלפון אחד ובהנחה שתישנו במקום עם Wi-Fi.

כמה הבהרות כנות לגבי הטבלה הזו. ראשית: אם אתם בשורה הראשונה – ורוב הנוסעים ללונדון לארבעה ימים הם כאלה – 3 GB יספיקו לכם בשפע, גם אם בחנות יש חבילות גדולות ויקרות יותר. אני אומר את זה למרות שאנחנו מוכרים את הגדולות.

שנית: אם אתם שניים, לא תמיד משתלם לחלוק חבילה גדולה דרך נקודת גישה. שיתוף גוזל סוללה בטירוף, ומי שמשמש כמודם נשאר בלי טלפון כבר אחר הצהריים. שתי חבילות קטנות בדרך כלל יוצאות עדיפות, אלא אם אחד מכם כמעט לא משתמש בטלפון. אם אתם רוצים לדייק את החישוב לכל יעד, יש לי מחשבת ראש כללית יותר במדריך לכמות הנתונים הדרושה לנסיעה, שהוא נקודת המוצא לשאר המדינות.

בריחה של 3 עד 5 ימים: החישוב האמיתי, שעה אחרי שעה

הבריחה הקצרה ללונדון היא הנסיעה הכי טיפוסית שלנו לבריטניה: טיסה זולה, חמישי עד ראשון, שלושה או ארבעה לילות. בואו נפרק יום שלם כדי שתראו מאיפה המספר מגיע.

תכפילו במספר הימים וקיבלתם את הנתון שלכם: ארבעה ימים בלונדון מסתדרים עם 2-3 GB, עם מרווח ליום מטופש שבו הגזמתם עם הרילס. אם בלינה שלכם אין Wi-Fi (נדיר, אבל קורה בכמה הוסטלים ישנים) תוסיפו 40% נוספים, כי גיבויים וסדרות יעברו לנתונים הסלולריים.

הערה לוגיסטית: זכרו שכניסה לבריטניה מחייבת ETA, אישור נסיעה אלקטרוני, ומטפלים בו לפני היציאה מהבית. זה לא צורך נתונים מהנסיעה, אבל כדאי להחזיק את האישור מורד לטלפון למקרה שיבקשו אותו בביקורת, ומורד פירושו ללא צורך בחיבור.

טיול כביש בסקוטלנד או קורנוול: קליטה ו-GB

כאן החישוב משנה את אופיו, ולא בכיוון שאנשים מצפים. בטיול כביש בהיילנדס, North Coast 500, האי סקיי, מחוז האגמים או חוף קורנוול תצרכו פחות נתונים, פשוט כי יש קטעים ארוכים ללא קליטה. אי אפשר לצרוק מה שאין.

לבריטניה יש רשת 4G ו-5G מצוינת בערים ובכבישים ראשיים, אבל פנים סקוטלנד, עמקי ויילס וכמה פינות בקורנוול עדיין כוללות שטחים מתים של קילומטרים. זה מחייב שינוי בהכנה, לא בגודל החבילה:

• הורידו מפות לא מקוונות לפני היציאה, ולא של העיר: של כל האזור. ב-Google Maps עושים זאת מהפרופיל, ב-Apple Maps מהגדרות האפליקציה.
• שמרו הזמנות לינה, כרטיסי מעבורת וכרטיסי כניסה בפורמט מורד, לא באימייל שצריך לפתוח.
• הורידו מוזיקה ופודקאסטים לנסיעה: באוטו זה הזמן שבו הכי מקשיבים, ובסטרימינג זה באמת מצטבר.
• עדכנו בבית שאולי תהיו שעות בלי סימן חיים. זו לא חבילת הנתונים – זו סקוטלנד.

עם זה, טיול כביש של 10 ימים בצפון מסתדר בקלות עם 5 GB. התקציב הולך על ימי העיר – אדינבורו, גלזגו, בריסטול – ועל הערבים במלון, לא על הכביש. אם הטיול משלב לונדון ושטח, חשבו כל בלוק בנפרד ותחברו, שזה הרבה יותר מדויק מממוצע כללי.

איך לדעת את הצריכה האישית שלכם לפני שיוצאים מהבית

כל מה שרשמנו למעלה זה ממוצעים. המספר האמיתי שלכם כבר נמצא בכיס, ולשלוף אותו לוקח שתי דקות: תבדקו כמה נתונים סלולריים צרכתם בחודש שעבר ותעשו אקסטרפולציה. זאת השיטה הכי כנה שאני מכיר, כי היא משתמשת בנתונים שלכם, לא בנתונים של מטייל ממוצע מומצא.

באנדרואיד: הגדרות → רשת ואינטרנט → SIM → שימוש בנתונים. באייפון: הגדרות → נתונים סלולריים, ושימו לב – המונה שם מצטבר מאז שאיפסתם אותו; אם אף פעם לא איפסתם, אפסו אותו היום ותסתכלו בעוד חודש, או תתמקדו בפירוט לפי אפליקציה. אפשר גם לראות את זה באפליקציה של המפעיל שלכם, שבדרך כלל מראה את הצריכה חודש אחר חודש.

עכשיו תוסיפו שני תיקונים. למטה: בבית ובמשרד אתם כמעט תמיד על וויי-פיי, אז הצריכה הסלולרית שלכם כבר לא כוללת חלק ניכר מהשימוש; בבריטניה, בנוסף, יהיה לכם וויי-פיי במקום הלינה. למעלה: בטיול אתם משתמשים במפות כל היום ומצלמים פי ארבעה יותר תמונות. בפועל שני אלה בדרך כלל מאזנים זה את זה, כך שהתוצאה מהטבלה בדרך כלל קרובה מאוד למציאות.

טריקים למתוח את הנתונים בטיול

אם קניתם בדיוק – וזה מה שאני ממליץ – עם הפעולות האלה תגיעו לסוף הטיול בלי הפתעות. אף אחת לא לוקחת מכם כלום: הן פשוט מונעות בזבוז שלא תורם כלום.

• מפות לא מקוונות שהורדתם במלון. חוסך את הטעינה הראשונית של המפה, שזה 50-100 MB הכי מיותרים בטיול.
• גיבויים רק דרך וויי-פיי. Google Fotos ו-iCloud הם, בהפרש גדול, הכיור השקט הגדול ביותר. תבדקו את ההגדרה הזאת לפני שיוצאים מהבית, לא במטוס.
• כבו ניגון אוטומטי של וידאו באינסטגרם, טיקטוק, X ופייסבוק. רק עם זה, חצי שעה של גלילה עוברת מ-400 MB לקצת יותר מ-100.
• הפעילו מצב חיסכון בנתונים (אנדרואיד: חיסכון בנתונים; אייפון: מצב צריכת נתונים נמוכה). עוצר עדכוני רקע.
• וידאו ומוזיקה באיכות בינונית. על מסך הטלפון לא תרגישו בהבדל בין 720p ל-1080p, והצריכה יורדת בחצי.
• סדרות ופודקאסטים שהורדתם לטיסה, לרכבת לאדינבורו ולהמתנות.
• נצלו את הוויי-פיי בפאבים ובבתי קפה לדברים הכבדים: עדכון אפליקציות, העלאת התמונות, שיחות וידאו ארוכות.

כלל שאני מיישם תמיד: דברים כבדים – דרך וויי-פיי; דברים דחופים – דרך נתונים. אם תכבדו את זה, חבילה קטנה תספיק פי שניים ממה שציפיתם.

יש עוד טריקים, כולל הגדרות עדינות של כל מערכת הפעלה, באוסף שלי של טריקים לחיסכון בנתונים בטיול. עם שניים-שלושה מהם מיושמים היטב, ההבדל בין חבילה אחת לבאה מפסיק להיות רלוונטי.

מה קורה אם נגמר לכם (ולמה זה הכי טוב)

בואו נגיע לשאלה שבאמת מעכבת אתכם: מה אם ייגמרו לי הנתונים באמצע הטיול? תשובה קצרה: כלום. נגמרו לכם הג'יגה, אתם מפסיקים לגלוש ומטעינים מהוויי-פיי של המלון או מבית הקפה הראשון שתמצאו. חמש דקות וממשיכים. בבריטניה, עם וויי-פיי בכל פינה, הסיכון להישאר מנותקים באמת הוא כמעט אפסי.

בגלל זה חוסר הסימטריה מנצח. לקחת יותר מדי זה לשלם על ג'יגה שיפוגו בלי שימוש ולא יחזרו. לקחת פחות מדי זה טעינה מהירה מרשת חינמית. בין טעות שעולה כסף בטוח לטעות שעולה חמש דקות, אני תמיד בוחר בשנייה.

כמה הערות שיהפכו את ההטענה לפשוטה:

• הפעילו התראת צריכה בהגדרות הנייד ב-70% מהחבילה, כך תדעו מראש.
• שמרו את דף ההטענה במועדפים לפני הנסיעה, כדי לא לחפש אותו ברגע שאין חיבור.
• שיהיה לכם את מייל הרכישה בהישג יד: שם נמצא מספר ההזמנה שלכם אם תצטרכו תמיכה.

ואם זו הפעם הראשונה שלכם עם הטכנולוגיה הזו ואתם חוששים מתהליך ההפעלה יותר מאשר מהגיגיות, במדריך הזה אני מסביר מה זה eSIM צעד אחר צעד, בלי מונחים טכניים. ההתקנה היא הכי פשוטה: עושים אותה על הספה בבית לפני הטיסה, ואז רק צריך להפעיל אותה כשנוחתים.

שאלות נפוצות

השאלות הכי נפוצות שאני מקבל על גיגיות ובריטניה, עם תשובות בשתי שורות כל אחת.

לסיכום

אם צריך לסכם במשפט אחד: בריטניה היא יעד זול בנתונים, וכמעט אף אחד לא צריך כמה שהוא חושב. עם 3 GB תסתדרו מצוין בחופשה של ארבעה-חמישה ימים בלונדון, עם 5 GB תעברו עשרה ימים בטיול ברחבי המדינה, ורק אם אתם עובדים מהנייד, חולקים עם המשפחה או מעלים סטוריז בלי הפסקה – אז הגיוני ללכת על 10 או 20 GB.

זכרו את שני הדברים שבאמת חשובים כאן. אחד: בדקו עם המפעיל שלכם אם החבילה שלכם כוללת את בריטניה, כי אחרי הברקזיט זה כבר לא מובטח בחוק – ושיחת טלפון של שתי דקות יכולה לחסוך לכם הפתעה לא נעימה בחשבון. שני: קנו במידה ותטעינו במידת הצורך, כי ג'יגה שלא נוצלו לא חוזרים.

כשתהיו בטוחים, בחירת החבילה היא הדבר הקל: תוכלו לראות את הגדלים והמחירים של ה-eSIM לבריטניה ולהפעיל אותה לפני היציאה מהבית, כדי לנחות בהית'רו או בגטוויק עם אינטרנט שעובד מהדקה הראשונה. ואם אתם רוצים את כל ההקשר על כיסוי, מפעילים וטיפים פרקטיים למדינה, זה מחכה לכם במדריך ה-eSIM של בריטניה.

נכתב על ידיMarc González Sáez מייסד PuraSim ומומחה eSIM וקישוריות למטיילים. שנים מסייע לטייל מחוברים בכל העולם מבלי לשלם יותר מדי על נדידה, ובודק אישית את ה-eSIM בכל יעד לפני ההמלצה.