כל פעם שאני מתכונן לטיול באסיה יש נושא אחד שאני פותר לפני האריזות: איך יהיה לי אינטרנט בטייוואן מהדקה הראשונה. וזה פשוט הגיון מעשי, כי בטייוואן בלי נתונים אתם מפסידים חצי מהטיול: לוחות הזמנים של הרכבת, מפת המטרו, המתרגם עם המצלמה לתפריט והתשלומים עם EasyCard חיים כולם בטלפון. כאן אני משווה לכם את כל האפשרויות האמיתיות שעומדות בפניכם כתיירים, עם מחירים וחסרונות, כדי שתבחרו מתוך שיקול דעת ולא מתוך ברירת מחדל בדלפק של נמל התעופה טאויואן.
טייוואן, אחת הרשתות הטובות בעולם
בטייוואן יש לכם ארבע דרכים עיקריות להתחבר: רומינג (היקר ביותר), Wi-Fi ציבורי iTaiwan (חינמי אבל מוגבל), SIM טייוואני מקומי (נתונים ללא הגבלה במחיר נמוך מאוד) ו-eSIM (המעשי ביותר). עבור רוב המטיילים, ה-eSIM מנצח בזכות הנוחות, המחיר וההתקנה לפני הטיסה.
טייוואן היא, בלי הגזמה, אחד המקומות הטובים בעולם להיות מחוברים. הדוחות העצמאיים של הרשתות מציבים את Chunghwa Telecom עם מהירות הורדה ממוצעת ב-5G של יותר מ-300 Mbps, עם Far EasTone ו-Taiwan Mobile מעל 180 Mbps. בתרגום: מהירויות סיבים בטלפון הנייד, תוך כדי הליכה ברחוב.
הצד השני הוא שתייר מנותק סובל כאן יותר מאשר באירופה, כי כל הלוגיסטיקה של הטיול מניחה שיש לכם נתונים עליכם. אלה האפליקציות שבהן אתם הולכים להשתמש בלי הפסקה, ואף אחת לא עובדת בלי חיבור:
- Google Maps. כאן הוא באמת עובד מצוין, עם מסלולי מטרו, אוטובוס ורכבת בזמן אמת.
- Taiwan High Speed Rail ו-Taiwan Railway. לוחות זמנים וכרטיסים של רכבת הכדור והרכבת הרגילה נבדקים בטלפון.
- Google Translate. המתרגם עם המצלמה לפענוח תפריטים ושלטים בסינית מסורתית הוא זהב טהור.
- Uber ואפליקציות תשלום. מוניות, LINE (המסרונים הלאומיים) והטענות של EasyCard עוברות דרך נתונים.
המסקנה פשוטה: בטייוואן החיבור הוא לא מותרות, הוא תשתית בסיסית של הטיול.
כל האפשרויות, בהשוואה
זו התמונה הכללית: ארבע הדרכים האמיתיות שעומדות בפני תייר כדי להתחבר בטייוואן, בתוספת ה-pocket wifi, עם המחיר של כל אחת ואיפה זה הולך לכאוב לכם.
| אפשרות | מחיר (10 ימים) | יתרון | חיסרון |
|---|---|---|---|
| רומינג | 60-120 € | עובד מהנחיתה בלי לעשות כלום | היקר ביותר; חבילות עם מגבלות נמוכות |
| Wi-Fi iTaiwan | 0 € | חינמי ובלי הרשמה | רק בתוך מבנים; כלום בזמן תנועה |
| Pocket wifi | 20-40 € | משתפים עם כמה מכשירים | מכשיר, סוללה והחזרה |
| SIM טייוואני מקומי | 13-25 € | נתונים ללא הגבלה בזול מאוד | דרכון, תור, מאבדים את המספר שלכם |
| eSIM לטיולים | 10-25 € | מותקן לפני הטיסה, בלי פלסטיק | דורש טלפון תואם |
מה שמעניין בטייוואן לעומת יעדים אחרים הוא שה-SIM המקומי כל כך זול שהוא כמעט מתחרה ב-eSIM. ובכל זאת, האפשרות הנוחה ביותר (הרומינג) נשארת היקרה ביותר, והחינמית ביותר (ה-Wi-Fi) היא זו שהכי פחות עוזרת לכם כשאתם באמת צריכים אותה, כלומר ברחוב. את הפירוט של למה הרומינג מזנק במחיר תמצאו בכמה עולה רומינג בינלאומי.
אף אפשרות לא רעה עבור כולם: קבוצה שנוסעת יחד יכולה למצות את ה-pocket wifi, ומי שנשאר חודש ירצה מספר טייוואני. התשובה תלויה בטיול שלכם, לא בחוק קבוע.
רומינג: נוח ויקר בטירוף
נתחיל באפשרות ברירת המחדל: לא לעשות כלום ולתת למפעיל שלכם לחייב אתכם. בתוך האיחוד האירופי חל עקרון "roam like at home" ואתם משתמשים בתכנית המקומית שלכם ללא תוספת תשלום. טייוואן נמצאת מחוץ לאיחוד האירופי, אז ההגנה הזו לא קיימת ואתם נכנסים ישר לתעריפי אזור בינלאומי, שבאסיה הם מהיקרים ביותר.
המפעילים הגדולים מציעים חבילות לאסיה במחירים של 5 עד 12 יורו ליום תמורת 100 מגה-בייט או 1 ג'יגה-בייט. תעשו חשבון: עשרה ימים עם חבילה של 8 יורו עולים 80 יורו, והרבה חבילות נגמרות לפני הזמן אם אתם עושים שיחות וידאו או מעלים תמונות משוק הלילה. כשהחבילה נגמרת, חלק מהמפעילים מנתקים ואחרים מחייבים לפי צריכה, עם חשבונות תלת-ספרתיים כשחוזרים. הקלאסיקה של ההלם אחרי הנסיעה.
יש ניואנס חשוב: השארת הקו המקומי שלכם פעיל היא הדרך היחידה להמשיך לקבל את ה-SMS שלכם, כולל קודי האימות של הבנק. הדבר ההגיוני הוא להשאיר אותו רק להודעות ולהעביר את הנתונים דרך אחרת, וזה בדיוק מה ש-eSIM מאפשרת: כרטיס ה-SIM המקומי שלכם נשאר בפנים לאימותים, והנתונים נצרכים מהפרופיל הטייוואני. אני מרחיב על זה בeSIM לעומת רומינג. בקיצור: כרשת ביטחון זה בסדר; בתור תכנית ראשית בטייוואן, זה לזרוק כסף לפח.
Wi-Fi ציבורי: iTaiwan והאותיות הקטנות
טייוואן מתגאה, ובצדק, ב-Wi-Fi הציבורי שלה. הממשלה מפעילה רשת iTaiwan, עם יותר מ-5,000 נקודות חינמיות במשרדי ממשלה, תחנות, אטרקציות תיירותיות ומרכזי תרבות. החדשות הטובות למטייל הן שמאז יולי 2020, כבר לא צריך להירשם או להיות תושב: מתחברים וגולשים, גם תיירים. לזה תוסיפו את ה-Wi-Fi של בתי קפה, רכבת תחתית, חנויות נוחות ומלונות, שנמצא בכל מקום.
למה זה לא מספיק? מארבע סיבות שמגלים ביום הראשון:
- לא מכסה את הרחוב. iTaiwan נמצאת בתוך מבנים, וחלק ניכר מהנקודות שלה נסגרות מחוץ לשעות העבודה. דווקא כשאתם הכי צריכים את זה — מחפשים את היציאה מהרכבת התחתית או את הרציף של הרכבת — אין לכם קליטה.
- פורטלים שבויים. חלק מהרשתות של עסקים כן דורשות אימות של מספר טלפון, ולא תמיד הן מקבלות מספרים מחו"ל.
- איכות לא יציבה. רשת פתוחה שמשותפת למאות אנשים בתחנת טאיפיי היא לא ה-5G שדיברנו עליו.
- אבטחה. להיכנס לבנק מרשת פתוחה בלי VPN זה רעיון גרוע פה ובכל מקום.
ההמלצה שלי היא להתייחס לזה כפי שזה: תוספת מצוינת למלון, לא תכנית חיבור. הורידו מפות אופליין, העלו תמונות ועדכנו אפליקציות בזמן ארוחת הערב, ושמרו את הנתונים הסלולריים לתנועה, ששם באמת מתרכז הטיול.
Pocket Wi-Fi: ראוטר להשכרה
Pocket Wi-Fi הוא ראוטר נייד בגודל של חפיסת סבון שיוצר רשת פרטית משלו, ואליו מחברים טלפונים, טאבלטים ומחשבים ניידים. בטייוואן שוכרים אותו לפי ימים, אוספים אותו בדלפק בנמל התעופה טאויואן ומחזירים אותו בדלפק אחר לפני הטיסה.
המחירים נעים סביב 2 עד 4 יורו ליום עם נתונים בלתי מוגבלים ועד חמישה מכשירים מחוברים. אבל הנייר לא מספר את כל הסיפור, וכאן זה מפסיק לשכנע אותי.
בפעם הראשונה ששכרתי Pocket Wi-Fi בטיול, סיימתי לטעון שני טלפונים, מצלמה ובטריה חיצונית רק בשביל הראוטר. ביום ששכחתי אותו במלון, כל הקבוצה נשארה בלי אינטרנט בבת אחת.
הסוללה מחזיקה 8 עד 12 שעות, וביום טיול אינטנסיבי המספר הזה נמס: אתם צריכים סוללה חיצונית לראוטר בנוסף לזו של הטלפון. ויש גם את התלות בקבוצה: מי שנושא את המכשיר קובע את הקצב של הקבוצה, ואם מישהו נפרד הוא נשאר בלי נתונים. תוסיפו לזה את הפיקדון, הביטוח נגד אובדן ואת הצורך לחשב את ההחזרה ביום הטיסה. אני משווה ביניהם לעומק בeSIM לעומת Pocket Wi-Fi: לקבוצות שנצמדות זה הגיוני; לכל השאר, זו טכנולוגיה מיושנת.
SIM מקומית טייוואנית: חבילות גלישה בלתי מוגבלות במחיר זול
כאן טייוואן זוהרת וראויה לאזכור מיוחד: כרטיסי ה־SIM התיירותיים מראש עם גלישה בלתי מוגבלת הם זולים במיוחד. לשלוש הרשתות — Chunghwa Telecom, Taiwan Mobile ו־Far EasTone — יש דלפקים באזור ההגעה של טרמינלים 1 ו־2 בנמל התעופה טאויואן, והן מוכרות חבילות יומיות לתיירים. אלה המחירים של Chunghwa, מובילת הרשת:
| חבילה (Chunghwa) | מחיר | גלישה | שווה ערך |
|---|---|---|---|
| 7 ימים | NT$450 | בלתי מוגבל | ~13 € |
| 15 ימים | NT$700 | בלתי מוגבל + יתרה לשיחות | ~20 € |
| 30 ימים | NT$1.000 | בלתי מוגבל + יתרה לשיחות | ~29 € |
זו מציאה שקשה להשתוות אליה. החיסרון, כמו כמעט בכל אסיה, הוא הבירוקרטיה: חובה להציג דרכון כדי לקנות ולהפעיל כל SIM, ולעיתים מבקשים תעודה מזהה שנייה. זה אומר תור וטפסים בדיוק אחרי טיסה של חמש עשרה שעות. בנוסף, אי אפשר להאריך או לטעון את החבילות האלה: כשהן פגות, נגמר.
ויש פרט שאנשים מזלזלים בו: כדי להתקין את ה־SIM הטייוואנית צריך להוציא את הכרטיס המקומי שלכם ולשמור אותו במקום שלא תאבדו אותו. בזמן שה־SIM הטייוואנית בפנים, המספר המקומי שלכם כבוי, אז שלום ל־SMS של הבנק. ההשוואה המלאה, בeSIM לעומת SIM מקומית.
eSIM: האפשרות שאני ממליץ עליה
eSIM היא כרטיס דיגיטלי שמורידים לטלפון: אותה פעולה כמו כרטיס רגיל, אבל בלי פלסטיק. קונים אותה מהספה בבית, מקבלים QR, סורקים אותו והפרופיל מותקן, מוכן להפעלה עם הנחיתה. אם מעולם לא השתמשתם, התחילו במה זה eSIM, שמסביר מהבסיס.
לטייוואן היתרונות מצטברים. ההפעלה מיידית: יוצאים מהמטוס, מדליקים את הנתונים ואתם בתוך הרשת הטייוואנית עוד לפני שמגיעים למסוע המזוודות, בלי תורים ודרכון. והקריטי מבחינתי, הקו הכפול: הכרטיס המקומי שלכם נשאר זמין ל־SMS ושיחות בזמן שהנתונים עוברים דרך הפרופיל הטייוואני, מה שפותח בבת אחת את בעיית קודי האימות הבנקאיים שגורמת כל כך הרבה צרות באסיה.
הדרישה היחידה היא טלפון תואם ולא נעול: כמעט כל ה-iPhone מה־XS, ה־Samsung מה־Galaxy S20, ה־Pixel מה־3 וכמעט כל טווח הביניים־גבוה האחרון. החבילות האלה מסתמכות על אותן רשתות של Chunghwa, Taiwan Mobile ו־Far EasTone, אז יש לכם אותה איכות רשת שתהיה לתושב טייוואני: אין רשת נפרדת לתיירים. אם אתם רוצים את הצעד־אחר־צעד המפורט, הוא נמצא במדריך eSIM לטייוואן.
כיסוי: טאיפיי, טארוקו, קנטינג וה־HSR
האם הכיסוי טוב באותה מידה מחוץ לטאיפיי? באופן כללי, כן, עם פער ניכר לעומת מה שאתם רגילים אליו. טייוואן הוא אי הררי אבל מאוכלס בצפיפות, והרשתות כיסו כמעט את כל השטח המיושב ב־4G וחלק ניכר ב־5G. אלה התרחישים שמדאיגים בדרך כלל:
- טאיפיי וה־MRT. כיסוי מלא, כולל גורדי שחקים, מרתפים מסחריים וכל מנהרות ותחנות הרכבת התחתית. אפשר לראות סרטון בין תחנות בלי קטיעה.
- רכבת מהירה (HSR). במסלול טאיפיי־קאוסיונג נשמר חיבור של 60-90 Mbps במשך 95% מהנסיעה, עם קטיעות של כמה שניות במנהרה שמתאוששות מיד.
- טארוקו. יש 4G במרכז המבקרים ובתחנות הראשיות של הקניון, אבל האות נחלש בקטעים העמוקים יותר של הערוץ. הורידו מפה לא מקוונת לפני הכניסה.
- אגם ירח השמש. מכוסה היטב: 50-60 Mbps בשוישי ו־4G יציב בשביל האופניים ובמקדשים.
- קנטינג והחוף המזרחי. כאן הטלפון הוא החיבור העיקרי שלכם, כי יש פחות Wi-Fi. בערים כמו הואליין וטאיטונג הוא סביב 55-68 Mbps, ויורד ל־30-45 Mbps בכבישים בין יישובים.
לסיכום, אתם לא צריכים לתכנן את המסלול מתוך מחשבה איפה יהיה קליטה. אלא אם כן אתם עושים טרקים רציניים ברכס המרכזי, תהיו מחוברים כמעט תמיד.
כמה נתונים אתם צריכים
זו השאלה הכי נפוצה שאני מקבל, ושם הכי הרבה אנשים טועים – כמעט תמיד בגדול: החרדה מובילה להזמנת חבילות ענק שבסוף לא מנצלים אפילו חצי. בואו נעבור על מספרים אמיתיים של צריכה יומית בטיול טיפוסי לטאיוואן.
| פרופיל | שימוש יומי | צריכה/יום | חבילה ל-10 ימים |
|---|---|---|---|
| קל | מפות, וואטסאפ, קצת גלישה ומייל | 300-500 MB | 5 GB |
| בינוני (הכי נפוץ) | מפות, רשתות חברתיות, תמונות, איזו שיחת וידאו | 800 MB - 1,2 GB | 10 GB |
| כבד | סטוריז כל יום, סטרימינג, העלאת וידאו, שיתוף חיבור | 2-3 GB | 20 GB או ללא הגבלה |
העצה שלי: לטיול סטנדרטי של 8 עד 12 ימים, 10 GB זה הנקודה המתוקה. זה מכסה בקלות את Google Maps, מתרגם המצלמה, לוחות הזמנים של הרכבת ושיחות הביתה. קחו בחשבון גם שתיכנסו ותצאו ממקומות עם Wi-Fi כל הזמן – בתי קפה, חנויות, מלון – אז חלק נכבד מהצריכה הכבדה תיעשה שם.
טריק שאני תמיד מיישם: מוריד את המפות לא מקוונות בלילה לפני הטיסה, עם ה-Wi-Fi בבית. זה חוסך לי ג'יגה שלם ונותן תוכנית ב' ליום הראשון. ואם נגמר לכם באמצע הטיול, לטעון חבילה דיגיטלית זה שתי דקות מהאפליקציה.
להגיע מחוברים מהנחיתה
המטרה פשוטה: שכשהמטוס נוגע במסלול בטאויואן ואתם מכבים את מצב טיסה, יהיה לכם אינטרנט. בלי תורים, בלי לחפש דלפקים, בלי להיות תלויים ב-Wi-Fi של שדה התעופה. ככה אני עושה, וזה עובד אותו דבר בטאויואן, סונגשאן או קאוסיונג.
- בבית, עם Wi-Fi, לפני הטיסה. רכשו את החבילה, קבלו את ה-QR וסרקו אותו. הפרופיל מותקן אבל לא פעיל: לא צורך כלום ולא מתחיל לספור את תקופת התוקף.
- בדקו שהנייד לא נעול. הגדרות > כללי > מידע באייפון, או הגדרות > חיבורים > מנהל כרטיסי SIM באנדרואיד. אם מופיעה השורה החדשה, הוא מוכן.
- כשנוחתים בטאויואן. כבו את מצב טיסה, הפעילו נתונים ובחרו בפרופיל הטאיוואני כקו הנתונים. הרשת תתפוס תוך פחות מדקה.
- השאירו את ה-SIM שלכם לשיחות ו-SMS. המספר שלכם נשאר פעיל לקוד הבנק, בלי לצרוך נתונים.
- כבו את נדידת הנתונים בקו המקומי. אני מתעקש כי פה אנשים נכשלים: נייד עם נדידה פעילה ברקע יכול לבזבז לכם 30 יורו בזמן שאתם מחכים למזוודה.
עם זה, עד שתעלו על ה-MRT משדה התעופה לכיוון טאיפיי, כבר יהיה לכם Google Maps מחשב את המסלול ותוכלו לעדכן בבית. אני נוחת כשהמפה כבר פתוחה, והתחושה הזו של להגיע בלי להיות תלוי באף אחד היא חצי מהניצחון של הטיול.
שאלות נפוצות
האם Google Maps עובד בטאיוואן?
כן, ומצוין. בניגוד למדינות אסייתיות אחרות, בטאיוואן Google Maps נותן מסלולים אמינים ברכב, ברגל ובתחבורה ציבורית, עם זמנים בזמן אמת. אתם רק צריכים נתונים סלולריים כדי שהוא יחשב את המסלולים.
האם אני צריך דרכון עבור SIM טאיוואני?
כן. החוק הטאיוואני מחייב לזהות את המחזיק, אז הדרכון הוא חובה ובדרך כלל מבקשים מסמך שני כדי לקנות ולהפעיל כל כרטיס פיזי. הדלפקים בטאויואן תמיד מבקשים את זה; eSIM לטיול חוסכת את הבירוקרטיה הזו.
צריך להירשם כדי להשתמש ב-Wi-Fi iTaiwan?
כבר לא. מיולי 2020, iTaiwan הוא חינמי וללא הרשמה גם לתיירים: פשוט מתחברים. עם זאת, הוא זמין בעיקר בתוך מבנים ונקודות רבות נסגרות מחוץ לשעות העבודה, אז הוא משמש כתוספת, לא כחבילה עיקרית.
כמה ג'יגה אני צריך ל-10 ימים בטאיוואן?
לטיול תיירותי סטנדרטי, 10 GB מספיקים. הצריכה הממוצעת היא בסביבות 800 MB - 1,2 GB ליום בשימוש במפות, הודעות, רשתות ותמונות.
האם יש כיסוי ברכבת המהירה ובמטרו?
כן, ומצוין. לכל ה-MRT של טאיפיי יש כיסוי, כולל מנהרות ותחנות. הרכבת המהירה שומרת על 60-90 Mbps כמעט לאורך כל המסלול טאיפיי-קאוסיונג, עם ניתוקים קצרים של כמה שניות במנהרה פה ושם.
מה לגבי טארוקו או החוף המזרחי?
החוף המזרחי (הוואליין, טאיטונג, קנטינג) עובד עם 4G ו-5G במהירות טובה בערים. בקניון טארוקו יש אות במרכז המבקרים ובתחנות הראשיות, אבל הוא נחלש בקטעים העמוקים של הערוץ: הורידו את המפה הלא מקוונת לפני הכניסה.
האם אני יכול לשמור על המספר המקומי שלי בזמן שאני משתמש בנתונים טאיוואניים?
כן. הכרטיס המקומי שלכם נשאר בנייד ומקבל שיחות ו-SMS (חיוני לקודי הבנק) בזמן שהנתונים עוברים דרך הפרופיל הטאיוואני. רק צריך לכבות את נדידת הנתונים בקו הזה כדי לא לשלם יותר.
סיכום
התמונה כבר ברורה. לטאיוואן יש אחת מרשתות הסלולר הטובות בעולם ותשתית דיגיטלית שלוקחת כמובן מאליו שאתם מחוברים: מפות, רכבות, תרגומים ותשלומים חיים בנייד. להתחבר זה לא גחמה, זה חלק מהכרטיס.
Wi-Fi iTaiwan הוא תוספת נהדרת אבל לא תוכנית; נדידה היא נוחה ויקרה באופן לא פרופורציונלי; Pocket Wi-Fi משתלם רק לקבוצות שנשארות צמודות; ו-SIM מקומי טאיוואני הוא זול מאוד, אבל עולה לכם בתור, דרכון ואיבוד המספר המקומי. ה-eSIM לוקחת את הטוב מכולם: מתקינים בבית, מפעילים בנחיתה ומשתמשים באותן רשתות של Chunghwa, Taiwan Mobile ו-Far EasTone שבהן המקומיים משתמשים, תוך שמירה על הקו הרגיל שלכם ל-SMS של הבנק.
ב-PuraSIM עדיין אין לי חבילה ייעודית לטאיוואן, אבל ה-eSIM הבינלאומית מכסה את המדינה בצורה מושלמת. ההמלצה המעשית שלי: 10 GB לעשרה ימים, פרופיל מותקן בלילה לפני הטיסה ונדידת נתונים כבויה בקו המקומי. עם זה אתם מסיימים את זה היום בחמש דקות ונוחתים בטאויואן עם המפה כבר פתוחה.
